נורת פחם, הידועה בעולם גם בכינוי "מנורת בטיחות", היא ללא ספק אחת ההמצאות החשובות ביותר של שנות ה-1800, שהחלה את דרכה, איך לא - על מנת לספק מענה לתאורה בעבודה במכרות הפחם. המהפכה התעשייתית, ראתה בפחם פתרון יעיל יותר על פני העץ, וכמקור הדלק החשוב ביותר עבור תעשיות וערים חדשות, עם ביקוש הולך וגובר שהניע את הייצור והפעיל לחץ על מיצוי בטוח ויעיל. מנורה שיכולה להאיר את הדרך, מבלי לגרום לפיצוץ ולאסון, הייתה חלק חיוני בערכת הכורים, ממש כמו הגרזן. כשהמהפכה התעשייתית החלה לצבור תאוצה, בראשית המאה ה-19, הביקוש לפחם שישמש כדלק מכונות המונעות בקיטור, רכבות, ספינות, ומאוחר יותר, תנורי הפיצוץ של תעשיית הברזל והפלדה, עלה בקצב מהיר. מכרות פחם נפתחו ברחבי בריטניה - במיוחד בדרום ויילס, בסקוטלנד ובמרכז ובצפון אנגליה. הכרייה הייתה עבודה מתישה, מלוכלכת ובעיקר מסוכנת. אחת הסכנות הגדולות ביותר הייתה "פח אש" - השם שניתן לריכוז גזים נפיצים, הנמצאים בין שכבות הפחם. בתחילת המאה ה-19, הכורים השתמשו בנרות כדי להאיר את דרכם. באופן לא מפתיע, פיצוצים היו נפוצים למדי, שכן הגזים שוחררו והוצתו על ידי הלהבות החשופות. אחד מאסונות הכרייה הקשים ביותר שהתרחש באזור ניוקאסל, במאי 1812, כאשר 92 כורים נהרגו. היה צריך לעשות מהלך. בשנת 1815, שני ממציאים, ג'ורג' סטפנסון והאמפרי דייווי, הגיעו כל אחד עם רעיונות ועיצובים משלו, למה שכונה "מנורת בטיחות". מנורת השמן של סטפנסון משכה אוויר לתוך 'ארובה' גבוהה מזכוכית. הבעיה בה הסתמנה כאשר לחות חדרה לארובה, החמצן דולל והלהבה כובתה. עם זאת, בגזים שנפלטו מהארובה, היה ריכוז חמצן נמוך מאוד, מה שמנע מהלהבה המכוסה להתפשט באטמוספירה. העיצוב של דייווי עבד בצורה דומה, אבל היה לו גליל רשת גזה מפליז עדין, שהגן על הלהבה. הפתרון הזה הפיץ פחות אור מצינור הזכוכית של סטפנסון, אבל הוא היה חזק ויציב יותר. אף על פי שאף אחד מהעיצובים לא היה מושלם, שניהם היוו שיפור עצום, בהיבט הבטיחותי. מאוחר יותר, אימץ סטפנסון את הגזה של דייווי כאשר תיקן ושיפר את העיצוב שלו. התוצר הסופי היה "מנורת ג'ורדי", ששימשה במכרות בצפון מזרח אנגליה במהלך רוב שנות ה-1800. מנורת הבטיחות המשיכה להתפתח עד שהנורה החשמלית החלה את דרכה בעולם בשנות ה-1900.
נורת פחם, בגלגול הנוכחי שלה, דומה למדי לנורת ליבון, אם כי מה שמייחד אותה הוא שבניגוד לנורות עם חוט הלהט הדולק בתוכן, בתוך נורת הפחם ישנו סליל מיוחד, שבין החומרים מהם הוא מורכב, תמצאו גם פחם. נורות פחם מתאפיינות באור החמים והנוגה שבהן, וגם במראה שיש בו מן הנוסטלגיה, שמזכיר במידה את העששיות המיתולוגיות. בגרסא העכשווית של נורות הפחם, הנצילות שלהן, כלומר היחס שבין עוצמת האור שהן מפיצות לבין צריכת החשמל שלהן, היא זהה לזו של נורות רגילות. כמו כן, מלבד נורות הלד, נורות הפחם נחשבות לכאלו שאורך חייהן מכובד למדי, ביחס לנורות אחרות, וניתן להנות מהן לאורך זמן.
כאמור, לנורת הפחם יש מטען נוסטלגי ואור רך במיוחד, שעושה נעים בעיניים. המאפיינים הייחודיים הללו הופכים אותה לסוג נורה שמתאימה למגוון סגנונות עיצוב, אך במיוחד לסגנון עתיד או וינטג'י. בשל האור הצהוב והנוגה שלהם, היא מתאימה מאוד לעיצוב חללי פנים ביתיים, אך לא פחות - למסעדות, לבתי קפה, לברים ואפילו למשרדים ולחללי עבודה. כמו כן, בגלל ההיסטוריה והאווירה שהיא משרה, היא מתאימה גם לעיצוב במראה תעשייתי, כמו למשל לופטים בסגנון מודרני גס, בשילוב עם חומרים אחרים במראה תעשייתי כמו בטון חשוף ותקרות גבוהות. אם עוד לא יצא לכם לעבוד עם הנורות הללו, הסירו דאגה מלבכם - השימוש בהן פשוט ביותר, כאשר הן מצוידות במנגנון הברגה סטנדרטי וידידותי למשתמש.
כאמור, הנורות הללו קודם כל מזוהות עם הסגנון העתיק, כך שאם אתם מחובבי הוינטג' והעתיקות, ניתן לשלב את נורות הפחם למשל בגופי תאורה לסלון, כאשר העיצוב הכללי הוא בסגנון רומנטי ונוגה. לדוגמא, רהיטי עץ בחום מהגוני, עם פיתוחים מסולסלים, שטיחים עם דוגמאות עשירות, ופריטי דקורציה מוזהבים. פלטת הצבעים העיקרית בסגנון עיצוב זה, מסתכמת בחומים, בורדו, כחול כהה וורוד עתיק. כיום, במקרים רבים מעצבי פנים מבקשים להעניק נופך ביתי וחמים לחללי העבודה שהם מעצבים, ולכן עושים שימוש באלמנטים וינטג'יים מעניינים, עם "אופי". לדוגמא, הם בוחרים להציב כורסאות עור עתיקות, ספריות רטרו עמוסות ספרים ישנים, ועוד, וכאן מתאימות במיוחד גם נורות הפחם. עוד מקומות שיאמצו בחום את סגנון נורות הפחם הם בתי קפה המעוצבים בסגנון אירופאי או ניו יורקי מודרני. מנורות פחם תלויות מהתקרה, למשל בקרבת הקופה או מדפי המאפים הריחניים, מיד יכניסו את הלקוחות לאווירה של חו"ל. אם אתם רוצים להוסיף טאץ' תעשייתי מודרני למשל לפינת האוכל הביתית, תוכלו לתלות שלישיית נורות פחם מעל לאזור הישיבה, ולגרום לאזור להיראות שיקי ועדכני במיוחד. לסיכום, נורות הפחם שהחלו את דרכן אי שם במאה ה-19, עברו כברת דרך, אך עדיין שמרו על הסגנון הייחודי והשיק העל-זמני שלהן. הן יוכלו להוסיף טאצ' של עניין, אור ויופי כמעט לכל חלל ובכל סגנון עיצוב, החל מהוינטג' ועד המודרני והתעשייתי.
לכתבה הבאה ← → לכתבה הקודמת